פסק-דין בתיק ת"ק 23419-01-11

1.         עסקינן בתאונת דרכים שאירעה בצומת מרומזר.

            התובעת, אשר סבורה שהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא זו האחראית לתאונה, הגישה תביעה זו לחייב את הנתבעת וכן את הנתבעת 2 - המבטחת את רכב הנתבעת - (להלן: "הראל") לשלם לה את נזקיה בסך של 21,000 ש"ח.

2.         אלו הן טענות התובעת אשר יש בהן, לדעתה, להטיל האחריות על הנתבעת:

            א.         התובעת עצרה את רכבה באור אדום ברמזור ולאחר המתנה קצרה, התחלף האור לירוק והחלה לחצות את הצומת. לפתע, רכב הנתבעת אשר נסע במהירות גבוהה מאד ולא הבחינה בקיומו של צומת מרומזר, פגעה בעוצמה בחלקו השמאלי קדמי של רכב התובעת.

            ב.         הנתבעות סבורות שיש לדחות את תביעת התובעת, משום שלדעתן, האחריות לגרם התאונה רובצת על התובעת - זאת לאור הטענות הבאות:

                        א)         הנתבעת נסעה נסיעה שוטפת היות והרמזור לפניה הראה אור ירוק ולפתע התפרצה התובעת מימין לצומת, תוך התעלמות ממופע רמזור אדום בכיוון נסיעתה ופגעה בחלקו הקדמי ימני של רכב הנתבעת והעיפה את רכב הנתבעת לעבר תמרור משמאל.

                        ב)         הנתבעות מייחסות לתובעת נהיגה רשלנית ואי ציות להוראות רמזור אדום בכיוון נסיעתה.

3.         כבר מתוכן כתבי הטענות עולות השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים יען כי, כל אחת מהמעורבות בתאונה טוענת טענה הסותרת את טענת רעותה.

            התובעת טוענת, שהיא עצרה את רכבה באור אדום והחלה נסיעתה בעת שהתחלף האור לירוק ואילו הנתבעת טוענת שהיא המשיכה נסיעתה בצומת היות והרמזור בכיוון נסיעתה הראה אור ירוק.

            מטענות אלו עולה, ששתי המעורבות בתאונה נכנסו לצומת בעת שהרמזור בכל כיוון נסיעה הראה אור ירוק. האם ייתכן מצב כזה?

            טענה נוספת המועלית על ידי התובעת היא: "לפתע רכב הנתבעת שנהגה במהירות גבוהה מאד שכלל לא הבחינה בקיומה של צומת מרומזרת ופגעה בעוצמה ...", אך טענה דומה מועלית גם על ידי הנתבעת הטוענת: "לפתע התפרצה התובעת מימין לצומת תוך התעלמות ממופע רמזור אדום בכיוון נסיעתה ופגעה ברכב הנתבעת .... והעיפה רכבה לעבר תמרור משמאל" (עובדה המצביעה גם כאן על פגיעה בעוצמה).

4.         לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את חומר הראיות כולו, כולל המסמכים שצורפו לכתבי הטענות, מסמכים שהוגשו במהלך הדיון ובעדויות המעורבות בתאונה, אני קובע כי העובדות והנסיבות מצביעות על כך ששתי המעורבות בתאונה אחריות במידה שווה לקרות התאונה ולכ"א מהן יש לייחס אחריות או רשלנות תורמת של 50% - הכל בהתאם לנימוקים שיפורטו להלן:

            א.         א)         בית המשפט אינו מעוניין להיכנס לטענת התובעת - שהיא טענה תמוהה ובלתי בדוקה - לפיה אותו רמזור אליו היא הגיעה הוא כל הזמן אדום ורק אם רכב עומד לפני הרמזור כדקה וחצי הוא מתחלף לירוק.  רמזור תפקידו להחליף את אורותיו בין אם מתקרב אליו רכב ובין אם לאו.

                                    (ראה טענת התובעת בעמ' 1 לפ', ש' 14-16).

                                    מכל מקום, אין חולק בין הצדדים, שהתובעת עמדה לפני רמזור והיה בדעתה לפנות שמאלה, שכן ממקום עמידתה קיימת רק פניה שמאלה.

                        ב)         אני לא מקבל את טענת התובעת, שבעת שהחלה את נסיעתה שמאלה היה הצומת פנוי, שכן מבחן התוצאה של קרות התאונה עם כניסתה של התובעת לצומת מצביע על כך, שרכב הנתבעת היה קרוב למקום יציאתה של התובעת והתובעת הייתה חייבת להבחין בו.

                                    טענת התובעת ש: "פתאום הגיעה במהירות מופרזת (הנתבעת - ג.ב.) ונכנסה בי", מצביעה באופן ברור, שאין פתאומיות בנהיגה, אלא שרכב הנתבעת נסע בכיוון יציאתה של התובעת מהצומת (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 19).

            ב.         א)         כשם שקבעתי שהתובעת לא הבחינה מבעוד מועד ברכב הנתבעת, כך קובע אנוכי, שגם הנתבעת לא שמה לב לכניסת רכב התובעת אל הצומת והנתבעת יצאה מתוך הנחה, שאם מופיע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתה, היא יכולה כך להמשיך לנסוע מבלי לבדוק אם הצומת פנוי ואם אין היא מפריעה לרכבים אחרים.

                                    מדברי הנתבעת עולה, שהיא ראתה את הנעשה בצומת כל הזמן ואם אכן כך הם פני הדברים, כיצד זה לא שמה לב ליציאת רכבה של התובעת? התשובה לכך היא, שחוסר תשומת לבה של הנתבעת וחוסר זהירות ונסיעה במהירות לא סבירה בנסיבות העניין - הם אשר גרמו להתנגשות (עמ' 3 לפ', ש' 7-14).